פסק-דין בתיק ת"ק 19631-05-12

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובעת - צרכנית מים, עקב  עיקולים בחשבונות הבנק שלה שהוטלו ע"י הנתבעת - חברה המספקת מים ושירותי ביוב.

כתב התביעה

1.       על פי כתב התביעה, התובעת הינה תושבת מושב אליפלט ולפיכך המים המסופקים לביתה הם ע"י חברת "פסגת הגליל" ולא ע"י הנתבעת. על אף האמור, להפתעת התובעת הוטלו עיקולים בחשבונותיה ע"י הנתבעת.

התובעת פנתה לנתבעת לברר את פשר העיקולים ונציגת הנתבעת השיבה לה כי מדובר בעיקולים שהוטלו עקב אי תשלום חשבון מים בנכס השייך לתובעת לכאורה בעיר צפת. התובעת הבהירה כי מדובר בשגגה הואיל ואין על שמה כל נכס בעיר צפת ולאחר שהתובעת המציאה לנתבעת מסמכים רלוונטיים הוברר כי מדובר בחוב מים בו חב בן זוגה לשעבר של התובעת, ממנו התגרשה 4 שנים קודם ליצירת חוב המים נשוא העיקולים, ובהתאם לכך הנתבעת ביטלה את העיקולים.

2.       אולם לאחר חודשים ספורים שוב הוטלו ע"י הנתבעת עיקולים בחשבונות התובעת והתובעת נאלצה להציג את אותם מסמכים אשר הציגה בעבר על-מנת שהעיקולים יבוטלו.

העיקולים אומנם בוטלו בשנית, אך כשהתובעת פנתה לבנק ובקשה ליטול הלוואה היא סורבה בטענה כי היסטוריית חשבונה "בעייתית" נוכח אותם עיקולים.

3.       בנוסף, כשבקשה התובעת למשוך מזומן ממכשיר הכספומט נתקלה בסירוב.  לאחר בירור מול סניף הבנק שלה הוברר כי הנתבעת הטילה בשלישית עיקול על חשבונה.

לטענת התובעת אין המדובר בשגגה חד פעמית שנעשתה בתום לב, כי אם התנהלות רשלנית של הנתבעת אשר הטילה עיקולים בחשבונותיה 3 פעמים, רשלנות אשר עלתה לתובעת בטרחה, פגיעה באמון שרכשה בסניף הבנק ובזבוז זמן יקר. כן טענה התובעת כי מחדלי הנתבעת עולים כדי לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב, ולפיכך עתרה לפיצוי בסך 32,700 ש"ח.

כתב ההגנה

4.       לטענת הנתבעת, התובעת אכן הגיעה למשרדיה והסבירה כי חוב המים נצבר ע"י גרושה וכי אינה מתגוררת בנכס נשוא חוב המים. לפיכך בוטל העיקול, אך הובהר לתובעת כי עליה להציג בפני הנתבעת מסמכים המעידים על מצבה האישי. משלא עשתה כן, בדין חויבה התובעת יחד ולחוד עם בעלה לשעבר בחוב המים, ורק לאחר שהוטל עיקול על חשבונה בשלישית נאותה התובעת להציג בפני הנתבעת את המסמכים הרלוונטיים. מאז שהציגה התובעת את המסמכים הרלוונטיים לא הוטלו עיקולים בחשבונותיה.

5.       הנתבעת טענה כי טרם הטלת העיקולים נשלחו מכתבי התראה לכתובת הנכס נשוא חוב המים אשר בעיר צפת. כן נטען כי התובעת לא הוכיחה תביעתה הואיל ולא הציגה אישורים המעידים על שליחת המסמכים הרלוונטיים אל משרדי הנתבעת והתובעת ממילא לא עשתה דבר על-מנת למנוע מהנתבעת לנקוט כנגדה בהליכי גבייה כאשר הייתה בנקל יכולה לעשות כן.  

6.       בהתאם להוראות סעיפים 21-26 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה) תשע"א-2011 ( להלן : כללי תאגידי מים וביוב) על הצרכן בנכס חלה החובה לעדכן את הנתבעת בדבר שינוי שם הצרכן בנכס ולפיכך משהתובעת לא עשתה כן הליכי הגבייה ננקטו נגדה בהתאם להוראות הדין ועל כן אין לראות בפעולות הנתבעת כפעולות העולות כדי לשון הרע.

ניתוח והכרעה

7.       השאלות העיקריות העומדות במוקד תובענה זו הינן האם העיקולים שהוטלו בחשבון התובעת הוטלו ע"י הנתבעת שלא כדין ואם לאו- האם עצם הטלת העיקול מהווה לשון הרע כלפי התובעת?  

8.       סעיף 21(א) לכללי תאגידי מים סימן ה',  על הוראתו מסתמכת הנתבעת, קובע את התנאים להחלפת צרכן בנכס ולפיו:

"21.    (א)   ביקש צרכן לבטל את רישומו כצרכן בנכס מסוים, תבצע החברה את הפעולה רק אם יוצגו באותו מעמד פרטי צרכן חדש בנכס והסכמתו של הצרכן החדש להירשם כצרכן בנכס. נרשמו אצל החברה חובות כספיים בשל צריכת שירותי המים והביוב בנכס, יסדיר הצרכן המבקש את תשלום יתרת החוב או ימסור יחד עם הבקשה את פרטי ההתקשרות עמו לצורך הסדרת החוב."

למקרא סעיף 21(א) לכללי תאגידי מים הנ"ל נראה כי כתנאי הכרחי לביטול רישומה של התובעת כצרכנית בנכס היה עליה להציג במעמד בקשת הביטול מסמכים רלוונטיים, וכך נדרשה לעשות ע"י מי מטעם הנתבעת. "מדובר בעיקול מנהלי לפי תעודת זהות של חיים ושל התובעת. אחרי שלושה, ארבעה חודשים יצרה התובעת קשר, לא איתי. אני הסרתי את העיקולים והתניתי את זה בכך שהתובעת תציג לנו מסמכים על המציאות שלה שהיא לא גרה עם חיים והיא גרושה ממנו." (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.13).

סעיף 21(א) לכללי תאגידי מים הנ"ל המסדיר את נושא "החלפת צרכן בנכס" קובע כי חלה על הצרכן חובה להודיע על שינוי הצרכנים של שירותי המים והביוב לתאגיד המים והביוב. . נקבע בהמשך כי כל עוד לא הוגשה בקשה בטופס המתאים, יחול החיוב בתשלום בגין שירותי המים והביוב על הצרכן הרשום. ואולם, כללים אלו אינם יכולים להיות רלוונטיים לענייננו מאחר נכנסו לתוקף רק ביום 1.1.2012 (ראה סעיף 101 לכללי תאגידי מים), כאשר העיקול הראשון הוטל על חשבונה של התובעת ביום 9.11.11.

קראתי והפכתי בכללי תאגידי המים הנ"ל ולא מצאתי בהם הוראה הקובעת את תחולתם למפרע על חיובים שנוצרו קודם להתקנת הכללים. בנסיבות אלו כידוע, "כלל גדול בפרשנות חוקים הוא כי חזקה על הוראת חוק שהיא מכוונת לעתיד לבוא ולא למפרע, אלא אם-כן משתמעת הוראה למפרע במפורש או באופן ברור מן החוק" (דברי השופט (כתוארו אז) לנדוי בע"א 27/64 ד"ר יוחנן בדר, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד יח 295 . ראו גם דיון נרחב בעניין זה בפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 1613/91 אורית ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 765.